מחולל ממים:
ניתוח סרט תיעודי - תיכון ההזדמנות האחרונה
1.נקודת המבט של הבמאי: הוא בעד התלמידים, לא מפיל את אשמת כשלונותיהם עליהם אלא על נסיבות חייהם ועל עברם. הוא נגד מערכת החינוך כולה, מפיל חלק גדול מהאשמה על מערכת החינוך כולה (אופי בתי הספר הקודמים, היחס של המורים הקודמים אליהם). טענתו העיקרית היא שאם התלמידים מספיק ירצו להצליח, יעבדו קשה למען זה ויקחו את עצמם בידיים, הם אכן יצליחו להשיג את מטרתם, גם אם אחרים (כולל מורים) , לא האמינו בהם, הם עדיין מסוגלים להצליח, כל עוד לא יוותרו. כאשר מורים מראים כלפי התלמידים שלהם תמיכה, הערכה, אהבה, אמונה בהם, מעודדים אותם, נותנים להם יחס אישי, נקשרים אליהם, גורמים להם להאמין בעצמם ומלווים אותם לאורך כל הדרך, הסיכויים של התלמידים להצליח עולים בצורה משמעותית ביותר ( אפילו מ- 0% ל- 100% ). אבל סופו של דבר לאחר כל המאמצים/מכשולים שהמורים סיפקו עבורם, הם מחליטים מה יעלה בגורלם, הכל תלוי בתלמיד בעצמו וברצונו להצליח, לא בחוכמתו,עברו או התנהגותו. בנוסף הבמאי מעביר ביקורת על עולם המורים וההורים, שחלקם לא מאמינים בילדם ותלמידם, יותר מכך, גורמים להם להרגיש נחותים וחסרי יכולת, מעליבים אותם, לא מראים כלפיה...
תגובות
הוסף רשומת תגובה